התושב הוא שותף

האם קיים חשש מהתושבים בקרב ועדות תכנון ובניה ובקרב רשויות מקומיות? מי שעוקב אחר פרסומים בתקשורת בתקופה האחרונה עשוי לחשוב שאכן זהו הלך הרוח. תפיסה זו משקפת את המצב הקיים במערכות היחסים שבין אותן רשויות לתושביהן בכל הנוגע להיבט התכנון והבניה במרחבים השונים. מעבר לכך שהיא נשענת על הנחות יסוד שמרניות ולא מתקדמות, היא פוגעת באמון הציבור במנהיגיו, ויוצרת אנטיגונזם בין שני צידי המשוואה.

שיתוף ציבור מקדם תכנון

בחודשים האחרונים ניתן היה לראות באופן ברור כי מהלך הפוך, מסוג של שיתוף ושיח עם הציבור, הוביל להתקדמותה ולהצגתה של תוכנית המתאר החדשה של עיריית הרצליה לתושביה. העירייה, אשר בחרה לקיים שיח עם תושביה, באמצעות כלים שונים ונגישים, הצליחה ליצור דיאלוג מקצועי, משותף ואמיתי, ובכך להגיע למצב בו נמצאת.

אין שום פסול בכך שראשי הרשויות ומוסדות התכנון מטים אוזן לצורכי הציבור ולדרישותיו. "להפיל" על התושבים, שהיום מעורבים יותר מתמיד בנעשה באזור מגוריהם (בעיקר בזכות השימוש הרב ברשתות החברתיות) את כל הצרות לעיכובים בתכנון ובביצוע פרויקטים זה מהלך ציני אשר חוטא למטרה. דווקא דיאלוג מתמיד עם הציבור, טרם תחילת תכנון הפרויקט ובמהלך ביצועו, יכול להניב הישגים טובים יותר, ואף להקל על היכולת לקדם את התוכנית בוועדות התכנון עם פחות התנגדויות, ובתמיכה רחבה יותר.

במילים אחרות, כמי שבאה בדיאלוג עם הציבור בתדירות יום-יומית, אני יכולה להעיד ולומר בצורה ברורה – לא זו בלבד שאין מה לפחד מהציבור, אלא ששיתוף ציבור מתוך שקיפות אמיתית ורצון לפתור בעיות באמצעות קיום שולחנות עגולים, מפגשי הסברה, כנסי תושבים ודו-שיח מתמיד ובלתי אמצעי, מהווה נכס לפרויקט.

תכנון עם תושבים יכול למנוע שגיאות

הגיעה העת לבחון מחדש את התפיסה הרווחת כי שיח עם הציבור הוא פופוליסטי. שיח מסוג זה לא בא לשרת מטרות פוליטיות של הרשות המקומית. ניהול ״אובייקטיבי", ״מקצועי״ ו״מרוחק״ לא ישמור על האינטרס הציבורי. לתושבים יש הרבה מה להגיד על הנעשה בעירם, כיוון שהם חלק ממנה והיא מתקיימת למענם. אין שום פשע בלשמוע מה יש לציבור לומר על פרויקט כזה או אחר, שקורה קרוב לבית הספר של הילדים שלו, או מתחת לבית בו הוא מתגורר – נהפוך הוא.

מעבר לכך, אובייקטיביות של מקבלי ההחלטות, שאני כמובן מברכת עליה, לאו דווקא אומרת בהכרח אטימות. העובדה שצריך לקבל החלטות ללא משוא פנים בצורה שווה, לא אומרת שצריך לזלזל ולא להתייחס לעמדת הציבור בנוגע לתוכניות בנייה או פרויקטים לאומיים. מה גם שעבודת תכנון מוקדמת עם תושבים חוסכת לא רק זמן, כסף והתנגדויות, אלא גם בכוחה למנוע שגיאות שעשויות לנבוע מהיכרות חלקית עם מאפייני הרחובות והשכונות.

אני ממליצה בחום לראשי הרשויות ולועדות התכנון השונות לקדם דיאלוג מתמיד ובר קיימא עם הציבור, על מנת לקדם בסופו של יום את הפרויקטים בצורה מיטבית ומהירה – הן לתועלת היישובים והן לתועלת התושבים המתגוררים בהם. כפי שהיינו רוצים שמערכת החינוך תתייחס לצרכי ילדינו באופן אישי ופרטני, כך תושב מצפה שיתייחסו לצרכיו שלו.

כתבה: ברוריה נעים-ארמן.